דוד מלך ישראל פתח את ספרו הגדול בפסוק: “אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב, כִּי אִם בְּתוֹרַת יי חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה” (תהלים א,א-ב). על פסוק זה אמר רבא: “לעולם … נמשך
אורחות צדיקים (שער תורה) אחר האמוראים עמדו הגאונים, אשר ידעו כל התלמוד, בבלי וירושלמי וספרא וספרי ותוספתא, והם הוציאו לאור תעלומותיו של התלמוד וביארו עניניו, לפי שדרך התלמוד עמוקה היא מאד… ואחר כך… חיברו רבנים רבים פסקות, כגון: הרוקח, ורבי … נמשך
“… והנה כבר הבאנו את דברי ריש לקיש: “אם ראית תלמיד שלמודו קשה עליו כברזל – בשביל משנתו שאינה סדורה עליו… מאי תקנתיה? ירבה בישיבה (רש”י: ‘שיסדירו בני הישיבה משנתם’)… ‘ויתרון הכשיר חכמה’ – כל שכן אם משנתו סדורה … נמשך