המהר"ל על לימוד בקיאות

הקדמה מערכת אתר גמרא סדורה המאיר

כאן נציג קטע מנתיבות עולם (נתיב התורה ה) מלמד המהר"ל לימוד בקיאות, ועל אופן שאדם צריך ללמוד תורה. הוספנו כותרות לנוחות הקריאה.

 

צייד הרמאי – הדרך הנכונה לקנין תורה

בפרק כיצד מעברין (עירובין נ״ד ע״ב): אמר רבי שיזבי משום רבי אלעזר בן עזריה: מאי דכתיב: "לא יחרוך רמיה צידו"? לא יחיה ולא יאריך ימים צייד הרמאי. ר״ש אמר: צייד הרמאי יחרוך. כי אתא רב דימי אמר: משל לצד צפרים אם ראשון ראשון משבר כנפיו מתקיים בידו, ואם לאו – אין מתקיים בידו.

אמר רבא אמר רב סחורה אמד רב הונא מאי דכתיב: "הון מהבל ימעט" וגו'? אם משים אדם תורתו חבילות חבילות מתמעטת ואם קובץ על יד על יד ירבה. אמר רבא גמירא לה לרבנן להא מילתא ועברי עלה. אמר רב נחמן בר יצחק: בדידי הוי עובדא ואתקיים בי.

פירוש: רבי אלעזר סבר כי צייד הרמאי שרוצה ללמוד הרבה ביחד שיהיה נקרא בעל תורה לא יצליח בידו כלל, כי ישכח תלמודו ולא יחרוך צידו. וקרא בעל תודה צד צפרים. ובמו שיתבאר עוד, כי התורה היא כמו צפור פורח ממנו בקלות, כך התורה היא פורחת ממנו בקלות. ואמר שאם הוא כמו הציד הרמאי שרוצה לקבץ הרבה אז הכל פורחים ממנו. וכן היא התורה, אם רוצה לצוד הרבה – משתכח ממנו.

ורב ששת דריש צייד הרמאי יחרוך, כלומר צריך האדם שיהיה למודו בתורה בתחבולות וערמה, שיחרוך צידו. ומה ערמתו? שמשבר כנפי הצפור ראשון ראשון שלא יפרח ממנו. וכך הוא צריך שיהיה בתורה, גורס ראשון ראשון עד שהוא נשאר אצלו לגמרי ולא יפרח ממנו. ולשון גורס הוא לשון שבירה, וזה שאמר כי על ידי הגרסא משבר כנפיה ובזה תשמר התורה אצלו.

ורבא דרש מצד אחר, כי כל דבר בעולם, אפילו אינו כמו התורה שהוא נמשל כצפור, רק שרוצה להרבות בדבר – אז ימעט, וקובץ יד על יד הרבה. והטעם כמו שאמר הון מהבל ימעט. ורוצה לומר, כי כל דבר שמקבל האדם צריך שיהא אליו נושא, ומתייחס אל הדבר שהוא מקבל. וכאשר אין לדבר ההוא נושא מקבל הוא מסולק מאתו לגמרי כמו שיתבאר. וזהו פירוש הון מהבל ימעט, רוצה לומר – כאשר יש כאן הון שהוא רבוי מהבל שאין בו ממש – ימעט, שכל דבר שאין לו נושא עומד בהבל, לכך ימעט. כי רבוי התורה אין לו נושא שיכול המקבל לשאת, לכך ימעט. וקובץ יד על יד, שאז יש לו נושא – יקבץ הרבה.

ואמר רבא ידעי רבנן בהא מלתא ועברי עלה. ומה שהיו עוברים, היינו שהיה נפשם חשקה בתורה; ומכח תשוקתן אל התורה היו משתוקקים לתורה וללמוד הרבה ביחד, עד שמפני גדול השתוקקות שלהם לתורה היו לומדים הרבה ביחד.

ולא כן, כמו שהוא בדור הזה אשר תחלת למודנו היא לשעה בלבד ואחר כך תשכח ממנו, ודבר זה אין ראוי לתורה, כי התורה במה שהיא השכל העליון אין ראוי לה העדר כי השכלי הוא דבר מקוים. לכך באשר האדם מסיר אותה ומסלק אותה ממנו בשביל זה מגיע אל עצמו העדר. כי הוא נתן העדר במה שאין שייך לו, לכך מגיע העדר אל עצמו.

חומרת שכחת התורה – משום שהנשמה תלויה בה

ובפרק שתי הלחם (מנחות צ״ט ע״ב) רבי אלעזר ורבי יוחנן דאמרי תרווייהו: תורה נתנה בארבעים יום, ונשמה נוצרה לארבעים יום. כל המשמר התורה – נשמתו משתמרת, וכל שאינו משמר את התורה – אין נשמתו משתמרת.

תני דבי רבי ישמעאל: משל לאדם שמסר צפור דרור לחבירו לשמרו. אמר ליה: מה אתה סובר, שאם אתה מאבד אותו איסר אני נוטל ממך בדמיה? נשמתך אני נוטל ממך! עד כאן.

בא לבאר כמה גדול עונש המשכח והמאבד התורה. ולא יאמר כי דברים אני משכח ומאבד כמו שהארכנו בזה, גם כן בפרק שני עיין שם. ואמר כי התורה נתנה בארבעים יום והנשמה נוצרה לארבעים יום, וזה מורה כי אלו שני דברים דומים ביחד. ודמיון שלהם כי התורה שכל נבדל מן הגשמי, וכן הנשמה היא נבדלת לגמרי מן הגשמי, ולפיכך שניהם הם נבראים בארבעים יום. ואין לבאר הטעם במקום זה, מפני מה מיוחד לדבר זה ארבעים יום דווקא. וכבר התבאר שמזה הטעם נמשל האדם כמו הדג שהוא צריך אל מים ואי אפשר שיהיה הדג בלא מים. כך הנשמה הנבדלת צריכה אל התורה שהיא השכל האלהי הנבדל והיא קיום לנשמה. וכבר בארנו זה למעלה תחלת הנתיב כי הנשמה והתורה הם שייכים זה לזה, לכך אם אינו שומר האחד, הוא התורה – הקדוש ברוך הוא נוטל ממנו השני.

ורבי ישמעאל הוסיף לומר, משל הוא למי שמוסר צפור דרור לחבירו, קרא התורה צפור דרור בשביל כי הצפור דרור אין מקבלת מרות להיות תחת האדם, והוא צפור השמים פורח באויר השמים. ודומה לזה התורה, כי התורה היא נבדלת מן האדם. ואין התורה תחת האדם, כמו שיש שאר קניני האדם שהם תחת רשות האדם. אבל התורה היא מן השמים, ולפיכך התורה דומה לצפור דרור לגמרי. ומפני כי הצפור דרור הזה אינו מקבל מרות, צריך יותר לשמירה שלא יפרח מן האדם. כך התורה, מפני שהיא השכל הנבדל אינו עם האדם, ואם אינו שומר אותה – פורחת ממנו. וכמו מי שהוא נותן לעבדו צפור דרור לשמרו ואומר שאל תאמר שאני נוטל ממך דמים, כי אין הדמים דומים ושוים לצפור דרור כי לחשיבותו אין דמים לו רק הנשמה אני נוטל ממך, כיון שאין תשלומין לדבר זה לכך נוטל הנשמה שגם כן אין דמים לנשמה, וכן אומר הקדוש ברוך הוא שאם אין אתה משמר את התורה לחזור על התורה ומניח את התורה להסתלק מן האדם הרי יש ליטול ממך הנשמה, כי אין לדבר הזה שהוא התורה תשלומין כלל לפי מעלת התורה וחשיבותה. לכן, המאבד את התורה, דבר חשוב כמו זה, הקדוש ברוך הוא נוטל ממנו נשמתו.

 

המהר"ל מדבר על קלקול הדור

ועתה, אוי לנו כי נתפשנו על זה, כי לומדים ההלכה על מנת שתשתכח. וכבר בארנו פחיתת הדור למעלה בפרק שני. וכבר בעונותינו הרבים הותרה להם הדבר הזה היתר גמור, עד שאין אחד מבקש דבר זה עוד. ואילו נמצאו אנשים מעטים אחד מאלף -היתה הנחמה באלו מעטין. אבל שלא יהיה נמצא אחד מני אלף על דבר זה – אני בוכיה! עיני עיני יורדה מים על שבר כבוד והוד התורה! נשברתי קדרתי החזקתני שמה! וקרוב בעיני אל מה שאמרו "שיושב ומסירם מלבו" (עורך – אבות ג:ח "מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו)! ואף אם אינו כך, הלא התורה צריך שמירה כמו שהוזכר כאן.

ואנו עומדים חס ושלום בעונש הזה, עד שהדורות האלו שינו דרך הראשונים, ואין הולכים בעקבותם, שעיקר התורה היתה בפיהם ובלשונם. ועתה הוסר דבר זה מאתנו לגמרי, עד שהדבר הזה גודם קלקול הדור מכל וכל. וכמו שאמר "כי קרוב הדבר בפיך ובלבבך לעשותו" כמו שהתבאר למעלה.

ואל יחשוב החושב כי רק דבר הזה הוא קלקול הדור מכל וכל, כאשר אין התורה אתם בפיהם, ואין התורה קרובה להם, ועל דבר זה אוי ואבוי על גודל שברנו. ועוד אמרו (סנהדרין צ״ט א) הלומד תורה ומשכחה הוא דומה לאשה שקוברת בניה, וכמו שהארכנו על זה בפרק שני. אבל עתה בדור הזה אינם עוברים על זה, שאינם שומרים את התורה גם שיהיה משכחים התורה בשביל רבוי תורה. שאין הדבר כך כלל, הן יהיה הרבה הן יהיה מעט – תחלת למודם התורה שלא חשאר אצלם התורה כלל.

ועל זה יתאונן האדם כי גלה ממנו כבוד התורה הודה והדרה, ואנחנו ערומים בלא תורה. אוי לאותה חרפה ולאותה בושה וכלימה שהשתנינו מכל הדורות שהיו.

 

מה שגרם לקלקול הגדול

והכל בשביל שיאמר שהוא מחדד עצמו בפלפול. ואף אם היה הדבר כמו שאמרו. הלא אמרו בפרק הרואה (ברכות ס״ג ע׳׳ב) "'הסכת ושמע' הס ואחד כך כתת". פירש רש״י ז״ל: "שתוק והאזין לשמועתך, עד שתהא שגורה בפיך, ואחד כך תחתכנה והקשה עליה מה שיש לך להקשות ותרץ תירוצים עד שתתישב לך. כדרבא דאמר רבא: לעולם ילמד תורה ואחר כך יהגה" עד כאן.

הרי לך, כי אף אם היה פלפול של אמת – צריך שיהיה קודם אליו הגרסא. ומכל שכן, כי איך יאמרו שהם מחדדין, אין זה אלא שמטפשין טפשות גמור והרי עינינו רואות החדוד הזה ומה שהעלו בידם. והנה הבחורים רכי השנים, אם היה בהם גרסא דינקותא אין ספק כלל שהיו רגילים ויודעים כמה וכמה מסכתות קודם שיכנסו לחופה לישא נשים. ועתה אין להם מאומה בידם.

והכל בשביל שלמודם תוספות, דבר שהוא הוספה, וכי לא היה טוב יותר שיקנה גוף התלמוד קודם?!

והכל בשביל שנדפסו התוספות אצל הגמרא. ואלו נדפסו פסקי הרא״ש ושאר חדושים שחברו האחרונים, מנוחתם כבוד, אצל הגמרא – היו הכל לומדים, על שטת ההלכה אף הנערים הקטנים. כי מה לנערים אל דברים אלו, שדבר זה גורם לו שאינו עומד על שיטת ההלכה על בוריה? כי איך הגדולים והקטנים ישוו יחד בלמודם? ואם אומרים לאבי הנער שיניח ללמוד את בנו שיטת ההלכה ולא ילמוד עדיין התוספות, כאלו אומרים לו שלא ילמוד כלל, כי אין האב חפץ רק בשם.

לימוד באופן זה גורם לפגיעה ביראת שמים

והנה הארכנו בזה בפרק שני גם במקום אחר ובכמה מקומות עוררתי בלב נשבר ונדכה על שבר התורה, כי לגודל התקלה והמכשול הזה אשר הוא תחת ידינו לא יספיק לדבר מזה. ואם היינו מספרים לא היה אפשר לספר כי היה משמע שאין עוד חסרונות, רק אלו, והיה גורם המספר הזה טעות בני אדם שיאמרו שאין עוד. ולא יאמרו תנא ושייר רק, מאי דתנא תנא ומאי דלא תנא – לא תנא.

ואני אומר שכל אשר נראה החסרון ותקלה הכל מתחדש מזה. ועיקר שדבר זה גורם סלוק המעשים ויראת שמים מן הדור הזה, עד שלא נמצא יראת שמים. כי המעשים כבר אמרו(קידושין מ׳ ע״ב) גדול תלמוד תורה שמביא לידי מעשה, ואין הפירוש כמו שמבינים, כי כאשר לומד תורה ידע אח״כ לקיים התורה על ידי שלמד התורה. וזה אינו כי בשביל כך אין גדול התורה. אבל הפירוש הוא כי התורה היא פועלת שיצאו המעשים לפועל, כי כל שכל הוא שפועל בגשמי ולכך התורה שהיא שכלית – פועלת באדם הגשמי שיצאו המצות שבתורה לפועל. ומפני שהתורה היא עלה ופועל למעשה המצות, כמו שאמרנו בשביל כך אמר גדול תלמוד תודה שמביא לידי מעשה, כי התורה היא עלה פועלת.

וידוע כי העלה גדול מן אשר הוא עלול. ודבר זה שייך לומר כאשר התורה היא עמו ואצלו, כי כל דבר הוא פועל במה שהוא אצלו, ולכך אמר הכתוב "כי קרוב אליך הדבר בפיך ובלבבך לעשותו". כי כאשר התורה קרוב אליך שהיא בפיך שאתה חוזר עליה תמיד ולכך היא תמיד גם כן בלבבך, דבר זה גורם שתהיה התורה נעשית בפעל, כמו שפירשנו למעלה דברי חכמים.

וכאשר נתרחקו מן התורה, שאין התורה עם האדם, אין כאן מעשה המצות, כמו שהוא נראה בדורנו. וכמו כן, לא נמצא יראת שמים כאשר אין עמו התורה, כמו שאמרו (אבות פ״ג) אם אין חכמה אין יראה. ופירוש זה: כי היראה כאשר האדם יש לו קירוב אל השם יתברך – אז מקבל יראתו. דומה למלך בשר ודם, אין האדם מקבל יראתו רק כאשר מתקרב אליו. ואין האדם מתקרב אל השם יתברך כי אם על ידי התורה. כי האדם הוא בשר ודם, ומצד שהוא בשר ודם – אין קירוב כי אם על ידי התורה השכלית, ובזה יש קירוב לאדם אל בוראו, ואז מקבל היראה.

 

מי זה בעל תורה אמיתי

ואל יעלה על דעתך שהאדם הוא נחשב בעל תורה בשביל שאם יש לפניו משנה או גמרא שיכול לפלפל ולישא וליתן להקשות ולעקור הרים, אל תאמר כי זה בעל תורה, שהרי אין התורה עמו, רק שהוא חכם ויודע לפלפל. אבל מה שייך לומר עליו שהוא בעל תורה? רק אם התורה היא עמו קודם, ויכול לפלפל ולישא וליתן בתורה – זהו שהוא חכם בתורה אשר היא עמו. אבל שיקראו שם בעל תורה כאשר הובא לפניו שיטת הלכה והוא מקשה ומתרץ בה, מה שייך אליו שם בעל תורה? דבר זה אינו כלל! רק שהוא חכם ויודע לפלפל. ולכך אם אין תורה עם האדם אין יראה. והדברים האלו ברורים שדבר זה הוא גורם הסתלקות יראת שמים, כאשר אין התורה עמנו.

 

קריאת כיוון של המהר"ל

לכן לומדי תורה המרבים בישיבה, חזקו ונתחזקה בעד תורת אלהינו, ועמדו נא בפרצה הזאת, ותלכו בעקבות הראשונים ותהיו אתם עמודי התורה, ותקבלו שכר כולם כדכתיב (תהלים קי״ט): הפרו תורתך, עת לעשות לה'". וכאלו עשאו לדור כולו, שהוא בלא תורה.

ואילו כל הימים דיו אין יכול האדם לכתוב ולספר מה שגרם דבר זה. ובמקום שהיו בארצות אלו חכמים גדולים אשר כל העולם שותים מימיהם ובעלי מעשים כמו רש״י ורבינו תם ובעלי תוספות נשמתן תחת כסא הכבוד, ויש להם מהלכים עם חכמי הלב הראשונים התנאים והאמוראים. ועתה בארצות אלו, בעונתינו הרבים והעצומים, נשתכחה התורה לגמרי, והוסרה מהן הן התורה, הן המעשים, והאחד סיבה לשני.

וברור אצלי, כי מי אשר יפרוש מזה ומכריע גם כן אחרים להחזיק התורה, וירחק ויבטל הדבר שהוא מבטל התורה לכלות ימי התלמידים בדברי הבל ושקר ואין שמים לב כלל שתהיה תורת אמת נשארת עמהם – עליו נאמר "אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה".

ומי שמחזיק הדבר שהוא כמו קוץ מכאוב וסילון ממאיר לתורת משה, ברור אצלי שהוא נמנה עם אותם המגלים פנים בתורה שלא כהלכה, ואין לו חלק ונחלה עם אשר זכרם לחיי עולם הבא.

והוא ברחמיו יחזיר אותנו לתורתו אמן.