דברי הגאון מוילנא בפירוש למשלי פרק ו פסוקים ו-ח

משלי ו,ו-ח
"לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם: אשר אין לה קצין שטר ומשל: תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה".

פירוש הגאון מוילנא:

כי הנמלה בעת הקצירה אינה עושה כלל רק אוספת, רק בסוף שהוא זמן לקצות תאנים והוא נקרא 'קיץ', אז תכין את מה שהיא אוספת, שיהא ראוי למאכלה. וזהו 'לחמה'. כלומר שתכין אז שיהא לחמה מה ש'אגרה בקציר מאכלה'. ואמר 'לחמה' 'מאכלה', כי אינה אוגרת ואוספת רק מה שראוי למאכלה, ולא בשביל דבר אחר כלל.
והענין, שצריך האדם בימי נעוריו, שהוא זמן הקציר, לאגור ולאסוף, הייני ללמוד תורה הרבה, ואחר כך בקיץ שהוא סוף ימיו בימי זקונתו, לטחון אותם להבין כל דבר על בוריו.
וזהו (אבות ג,יז): "אם אין קמח אין תורה, אם אין תורה אין קמח". כלומר אם לא יהיה בידו תורה הרבה, לא יהיה לו ממה לטחון; ו"אם אין קמח" כלומר שלא יטחן וידקדק היטב, "אין תורה", כלומר, אין בידו כלום, אף שלמד הרבה.
וזה שאמרו חז"ל (יומא מו.): "מאן דאמר הא – לא חש לקמחה" וכן מה שאמרו חז"ל (שבת צה.): "רבך קטל קני באגמא". כי 'בוקע עצים יסכן בם' (קהלת י,ט), כלומר הבוקע עץ גדול אחר כך יהנה ממנה ויתחמם כנגדה. אבל מי שלא בקע עצים טובים, מפני כוחו או מניעת שאר דבר, הוא חותך קנים קטנים מן האגם.
וכן בתורה, אם לא למד תורה הרבה, אין לו ממה לבקוע עצים, ואין לו דינים, רק מעט מעט דוגמת הקנים. וזהו קבך קטל קני באגמא.
וזהו "תכין בקיץ לחמה" – בסוף ימיו, שצריף לטחון אותם היטב. 'אגרה בקציר מאכלה' הוא נגד תחילת ימיו, שצריך לאסוף ולכנוס תורה הרבה.